דיני הצרכנות בארץ תופסים תאוצה בעשור האחרון. את כוחם וסמכותם הם שואבים מחוק הגנת הצרכן אשר נחקק בשנת התשמ"א- 1981. החוק עבר מספר גלגולים כאשר בין יתר הסעיפים המהפכניים, נמצא את סעיף 31 העוסק בפיצויים כספיים עונשיים כנגד הפרות שונות  של הסכמים צרכניים.

נעים להכיר: הצרכן- זה אשר קונה נכס או מקבל שירות לשימוש אישי או ביתי. ומנגד: העוסק- זה אשר מוכר נכס או נותן שירות כדרך עיסוק (קרי, משלח ידו) כולל יצרן.

לא אחת בבואי לבחון קייס צרכני, ההבחנה בין עוסק וצרכן כמשמעותם עפ"י הוראות החוק הינם קשים, לא ברורים לעיתים ואף חוסים תחת עמימות. שכן, הבחנה זו חשובה ביותר לתחולת החוק על הנפגע או הפוגע. כך למשל  מה יהא דינה של המדינה כאשר היא מייצרת מוצר או מוכרת אותו לציבור? או לחילופין, האם תחת המונח צרכן חוסה גם בעל עסק אשר קנה ריהוט משרדי לעסקו? שאלות כגון אלה מחויבות בפתרון והכרעה עוד בראשיתה של הדרך.

ההכרה בדיני הגנת הצרכן מתבקשת כחלק בלתי נפרד מהתפתחות החברה המודרנית לחברה צרכנית. הצרכן בשבתו כצרכן חשוף למבחר גדול של מוצרים ושירותים שאינו בקיא בהם. על כן, לפעמים הוא מסתמך על פרסומות של יצרנים ומשווקים. ויודגש כי הצרכן אינו יכול לבדוק מראש את טיבן של שלל הסחורות המוצעות לו מטבע הדברים. פילוסוף יהודי אנגלי בשם אלון דה בוטון טען כי אנשים מושפעים מפרסומות, וצורכים דברים שהם הטעיה אינטואיטיבית בקשר למה שבאמת הם צריכים. כך, אם אדם רוצה שיהיו לו ידידים, הוא קונה דברים שהוא חושב שדרכם ישיג את הידידים שהוא רוצה.

כל המסרים אשר אנשים מקבלים מפרסומות משפיעים על הרגלי הצריכה שלהם, לכן, אם בפרסומת מראים אדם אשר מוקף חברים ומאושר – זה משדר לנו כציבור צרכני שאם נצרוך מצרך מסוים יהיו לנו חברים ואף נהיה מאושרים לכאורה.

כל נושא הלחץ והמניפולציות שמפעילים עלינו לעיתים המפרסמים, נועדו לקדם אינטרסים צרכניים- מסחריים. זה לא שמישהו רוצה ברעתנו- הוא רוצה בטובת עצמו. ברגע ששוכחים את זה, נמצאים ברדיפה מתמדת אחר  מוצרים שאין בהם צורך לעיתים.

העסקה הצרכנית מאופיינת במספר רב של כובעים. היא יכולה להיות בטלפון (עסקת מכר מרחוק כהגדרת החוק), היא יכולה להיות באופן אקראי לחלוטין (עסקת רוכלות), היא יכולה להיות בפועל (כגון במקום מכירת העסק), שיווק דלת לדלת, שיווק רשתי ועוד מונחים. לכל מאפיין שכזה, משמעות ענפה ורחבה לתוקף העסקה, המסמכים הדרושים לעשייתה אם בכלל,  דרך וזמן ביטולה. משכך, גם את דרך העסקה עלינו לבחון היטב בבואנו לנסות ולפגום בתוקפה.

לסיום מאמר זה אציין כי סעיף 2 לחוק עוסק בהטעיה הצרכנית – עניין אשר בגינו מוגשות מרבית מן התביעות, ארחיב עליו אי"ה בשבועות הקרובים

אין לראות באמור לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי ו/או חוו"ד משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל יעוץ המותאם לנסיבות המיוחדות ולנתוני האירוע בכללותו.​