ישנם מצבים לפיהם בני זוג, עורכים ביניהם הסכם גירושין או הסכם ממון, אך לא פונים לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת לאשר הסכם זה. האם להסכם כזה יש תוקף וצריך לאוכפו ? או שמא הוא בטל? התשובה אינה חד משמעית ויש לבחון כל מקרה לגופו.

סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973, קובע כי הסכם ממון טעון אישור בית המשפט המוסמך לאשרו, לאחר ששוכנע כי בני הזוג הבינו משמעות ההסכם וכי חתמו עליו מרצונם החופשי והבינו את משמעותו ואת תוצאותיו.

חרף הוראות חוק יחסי ממון, קיימים מקרים בפסיקה ואף תמיכה מצד הספרות המשפטית, לפיהם בין היתר מכוח דיני החוזים ועקרון תום הלב, יש להכיר בנפקותו המשפטית של הסכם כזה, על אף העדר אישורו בפני ערכאה משפטית. לדוגמא, כאשר בני זוג  ערכו ביניהם הסכם ממון אשר לא אושר, אך לאחר חתימתם נהגו הצדדים על פי המוסכם בו, ועבר זמן רב ממועד החתימה או הביצוע, ולא נטענה טענה כנגד תוקפו של ההסכם, עשויה ערכאה משפטית לבחון את נפקות ההסכם על פי עקרון תום הלב, באם ההסכם בוצע בפועל, ולהכיר בתוקפו של ההסכם, אף שלא אושר כדין. והכול כמובן בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

משרד לנקרי ושות' עוסק בין היתר בתחום דיני המשפחה והירושה על קשת נושאיו.

למען הסר ספק יובהר כי אין באמור משום מתן עצה או חוות דעת משפטית ויש להיוועץ פרטנית עם עו"ד בטרם יעשה שימוש במידע לעיל.